<h1>ראבי"ה סימן אלף פ"ב</h1>
<h2>דף ג.</h2>
הכל שוחטין חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפילו בדיעבד נמי לא שמא יקלקלו את השחיטה בשהייה ודרסה ולאו אדעתיהו, וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה. ומדתני שמא יקלקלו ולא קתני שמא קלקלו ש"מ שאין מוסרין להם לכתחילה אפילו אחרים עומדים על גבן שמא יקלקלו ולאו אדעתי'. ורבינו יעקב פי' בשאין אחרים עומדין על גבן ושוחטין להתלמד כההיא [ד]פרק קמא דבכורות (י' ע"ב) השוחט את העורב להתלמד בו, ואין מוסרין להם פן ירא איש ויהיה סבור שיפה שחטו ויאכל, וה"ג אין מוסרין להם חולין ולא גרסינן לכתחילה. ובשערי השחיטה כתוב שאם נכנס לשנת י"ג ולא השלימה ושחט בודקין אותו לאחר שחיטה ואם יודע לומר הילכות שחיטה כשירה והיינו ואחרים רואין אותו שהרי בקיאים בהלכות שחיטה להשיב. ולא יתכנו דבריו דהא אמרינן (ג' ע"ב) אמילתא דרבינא ואם שחט בודקין אותו וכו' חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' משמע דלא מהניא בהו בדיקה. ואין בידי לחלק בין קטון לקטן, ואשה ששחטה שחיטתה כשירה כדאמרינן בשחיטת קדשים (זבחים ל"א ע"ב) שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ובעבדים ואוקמינ' לה דאפילו לכתחילה. ובשערי השחיטה כתב שהעבד והאשה והסריס והאבל והחולה והזקן שעברו עליו שמונים שנה שחיטתן פסולה. וגם השיכור הואיל והתפלל תפילתו תועבה שחיטתו [פסולה]. ולאו דסמכא נינהו [ו]הני מילי לפי דעתיה.
